בית הקברות קמפו סנטו (Camposanto) בפיזה – כל מה שצריך לדעת
בלב פיאצה דיי מיראקולי (Piazza dei Miracoli), לצדו של מגדל פיזה הנוטה, שוכן אחד האתרים הפחות מוכרים אך המרגשים ביותר בפיזה (Pisa) – בית הקברות קמפו סנטו (Camposanto Monumentale). זהו לא רק מקום קבורה עתיק, אלא אנדרטה חיה לרוח האדם, ליצירה, למסורת ולזיכרון. בניגוד לתפיסה הרווחת של בתי קברות כאתרים עצובים או עגומים – המקום הזה מרגש, עוצמתי ומהפנט ביופיו, והוא אחד האתרים המדהימים ביותר לכל חובב היסטוריה, אמנות, ארכיטקטורה ואווירה מיסטית.
מהו קמפו סנטו (Camposanto) ומדוע הוא כל כך ייחודי?
במובנים רבים, קמפו סנטו אינו "בית קברות" טיפוסי. למעשה, הוא נבנה בראש ובראשונה כחלק מהחזון הגדול להפוך את פיאצה דיי מיראקולי לאתר מקודש של ממש – עיר מתים שהיא גם עיר של חיים, השראה והנצחה.
על פי המסורת המקומית, עפר מארץ הקודש – מאדמת הר הקודש בירושלים – הובא על ידי מסעות צלב בשנת 1203 ונפזר במקום. מכאן נובע שמו – "קמפו סנטו", כלומר "השדה הקדוש". השם אינו מקרי: מאות שנים קברו כאן את חשובי העיר, אנשי אצולה, מלומדים, כמרים ונדבנים, שרצו להיקבר על קרקע מקודשת – לא פחות מאדמת ירושלים עצמה.
הארכיטקטורה של הנצח: עיצוב, מבנה ותחושת ההוד
קמפו סנטו הוא מבנה אדריכלי מרשים מאין כמותו – לא קתדרלה, לא מצודה, אלא אולמה עצום סגור משלושה צדדים, בנוי בסגנון גותי מוקדם. אורכו כ-130 מטרים, ובתוכו שלושה אגפים מקורים שמקיפים חצר פנימית רחבה. עמודים, קשתות, ויטראז'ים וצורות גאומטריות יוצרים משחק של אור וצל ששואב את המבקרים פנימה למסע בזמן. קשה להאמין שזו אינה קתדרלה אלא מקום מנוחה אחרונה.
הקירות הפנימיים של קמפו סנטו היו מקושטים בציורי קיר אדירים מהמאה ה-14 וה-15 – פרסקאות שיצרו מאסטרים טוסקניים בעלי שם, וביניהם Buonamico Buffalmacco ו-Francesco Traini. הנושא המרכזי: המוות, יום הדין, גן עדן וגיהינום. התמונות מגלות פרקים דרמטיים על חיי האדם ועל הבחירה שבין טוב לרע – אמנות חזותית שמכה בלב כמו פעמון.
הפצע שלא הגליד: ההרס במלחמת העולם השנייה
בשנת 1944, במהלך הפגזה אמריקאית כבדה, פגע פגז ישיר בגג הקמפו סנטו, וכתוצאה מכך החלו שריפות שפגעו קשות בפרסקאות המרהיבים. הציורים, שעיטרו את קירות המבנה במשך מאות שנים, נפגעו כמעט ללא תקנה. השמן מהגג נזל על הקירות, והרס חלקים נרחבים מיצירות האמנות הבלתי-נשכחות.
עם זאת – כאן מתחיל סיפור של תקווה ולא של אובדן. במשך עשרות שנים נערכה אחת משימור האמנות המרשימות ביותר באיטליה – פרויקט להצלת ולהחזרת הציורים לחיים. אמנם לא כל פרסקו שוקם במלואו, אך המבקרים כיום יכולים להתרשם מיצירות אמנות שבחלקן שוחזרו לפרטי פרטים, בעבודה ידנית עדינה ומרגשת.
מה רואים היום בקמפו סנטו?
כיום, המבקרים במקום נהנים מתצוגה שמפגישה בין עבר והווה, בין מוות לאמנות:
החצר הפנימית – מדשאה שקטה המוקפת קשתות, אווירה של מדיטציה, מושלמת להתרשמות שקטה מהיופי הארכיטקטוני.
מצבות וקברים קדומים – מצבות שיש עם כתובות לטיניות, עיטורים גותיים ודיוקנאות.
סרגופגים רומיים עתיקים – בחלק מהקירות תמצאו סרקופגים מפוסלים מהמאה ה-3 לספירה.
שחזורי פרסקאות מרהיבים – במיוחד בולטים הציורים "ריקוד המוות", "יום הדין" ו"תפארת החיים הנצחיים".
קפלת הדיילי (Chapel of the Dal Pozzo) – פינה אינטימית ושקטה, שנבנתה עבור הארכיבישוף, ובה פרסקאות ניאו-גותיים מהמאה ה-17.
סודות שלא כולם מכירים על קמפו סנטו
קברו של הבוטנאי לואיג'י רוסיני – מי שייסד את גן הבוטניקה בפיזה, נטמן כאן.
פולחן חשאי של סטודנטים – עד שנות ה-70 נהגו סטודנטים מהאוניברסיטה המקומית לערוך כאן "טקסים ליליים" לא רשמיים לזכר המורים החשובים שהשפיעו על חייהם.
שעות בין ערביים – בשעות שקיעת השמש, האור מלטף את עמודי הקשתות, ויוצר מראה שמזכיר יותר חלום מאשר מציאות. זו השעה המושלמת לבקר כאן.
טיפים חשובים לביקור בלתי נשכח
הכרטיס כולל גם את הקתדרלה – הכניסה לבית הקברות אינה ניתנת בנפרד, אלא כלולה בכרטיס המשותף עם הקתדרלה. כדאי לנצל זאת ולבקר גם בפנים הדואומו.
קחו מדריך קולי או מודרך – פרטי האמנות עשירים ומרובי רבדים. ללא הסבר, קשה להבין את מלוא העומק.
מומלץ לבקר בבוקר או לקראת ערב – האור הטבעי חודר למבנה ויוצר תחושת רוחניות עילאית.
הביקור נגיש אך לא מתאים לריצה עם ילדים – המקום שקט, ויש לכבד את האווירה המקודשת וההיסטורית.
צילום מותר – אבל בלי פלאש – האור הרך חשוב לשימור הציורים.
כיצד להגיע לקמפו סנטו?
המקום ממוקם במתחם המרכזי של פיאצה דיי מיראקולי, ממש ליד מגדל פיזה. ניתן להגיע אליו ברגל מתחנת הרכבת המרכזית של פיזה (Pisa Centrale) בהליכה של כ-20 דקות, או לעלות על קו אוטובוס מקומי (כמו קו LAM Rossa) שמגיע עד לשער הראשי של הכיכר.
שורה תחתונה
קמפו סנטו הוא לא עוד אתר בפיזה – הוא לב ליבה ההיסטורי, הרוחני והאמנותי של העיר. מי שבוחר להתעלם ממנו ולדלג עליו מפסיד חוויה עוצמתית ומטלטלת. זהו מקום שבו ההיסטוריה מדברת בקול רם, והמוות – כמו גם החיים – מקבלים פרשנות חדשה ומרגשת.
